פסק-דין בתיק ה"פ 223-08

פתח דבר

עניינה של התובענה בעתירת המבקשים להצהיר כי הם בעלים  ב-2/3 (כל אחד ב-1/3) מהון המניות המוקצה של משיבה מס' 3; וכי מניותיהם הוחזקו עבורם בנאמנות על ידי משיב מס' 1, שהוא עצמו בעלים ביתרת הון המניות המוקצה (למעט מניה אחת שבידי אשתו). לגרסת המבקשים, הם הקימו את משיבה מס' 3 בשותפות עם משיב מס' 1 ועם שותף נוסף; ובטרם נוסדה, התקשרו עם משיב מס' 1 בהסכם בעל פה שלפיו תחולק הבעלות במשיבה מס' 3 לארבעה חלקים שווים. עם זאת הוסכם כי  משיב מס' 1 ואשתו (כבעלת מניה אחת) יירשמו ברשם החברות כבעלים יחידים של משיבה מס' 3, וזאת כדי לעקוף סייגים ואיסורים בדבר הפרת סודות מסחריים שחלו על המבקשים בקשר עם עבודתם הקודמת בעסק מתחרה. זמן לא רב לאחר הקמת משיבה מס' 3 פרש השותף הנוסף מהשותפות. עתה עומדים המבקשים על זכותם הנטענת להירשם כבעלים ב-2/3 מהון המניות המוקצה של משיבה מס' 3.

תמצית העובדות הצריכות לעניין

1.         המבקשים, יוסף בדיחי ואברהם בן ישי (להלן: " בדיחי" ו" בן ישי", בהתאמה; וביחד: " המבקשים"), הם בעלי ניסיון בתחום ייצור ושיווק של מוצרי מאפה קפואים. את ניסיונם רכשו, בין השאר, במהלך עבודתם משך כ-10 שנים בחברת בונז'ור (1986) בע"מ שזה עיסוקה (להלן: " בונז'ור"). בעברו עבד בדיחי כמנהל מפעל בבונז'ור, ואילו בן ישי שימש בה מנהל שיווק. באותה תקופה עבד בבונז'ור גם אריאל מגנז'י כמנכ"ל (לעיל: " השותף הנוסף" ולהלן: " מגנז'י"). המבקשים ומגנז'י הועסקו בבונז'ור עד לשנת 1998, שאז הוחלט על פיטורי המבקשים; ואילו מגנז'י התפטר מבונז'ור - כפי הנראה על רקע של חשדות לביצוע מעשים לא כשרים בחברה בת של בונז'ור (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 12-1). המבקשים הכירו את משיב מס' 1, רפאל מיוסט (להלן: " מיוסט"), מתוקף היותו זכיין של בונז'ור; ואילו בין מגנז'י למיוסט היו בעבר קשרי חברות.

2.         בשנת 1998 חברו המבקשים ומגנז'י ליוזמת מיוסט בהקמת מפעל לייצור מוצרי מאפה קפואים - שאז נוסדה ביום 2/3/98 המשיבה מס' 3, "המאפה הצרפתי (ר.ח.) בע"מ" (להלן: " החברה" או " המפעל", לפי העניין). הון המניות המוקצה של החברה הוא 11 מניות רגילות בנות 1 ש"ח, ו-1 מניית הנהלה בת 1 ש"ח. המניות כולן רשומות במרשם החברות על שם מיוסט, מעת היווסד החברה, למעט מניה רגילה אחת הרשומה על שם אשתו חנה מיוסט - היא משיבה מס' 2 (להלן: " חנה"; מיוסט וחנה יחדיו יכונו להלן: " המשיבים"). (תדפיס פרטי החברה צורף כנספח א לתובענה).

הוסכם בין הצדדים שבדיחי יעסוק בניהול המפעל, בן ישי ינהל את מערך השיווק וההפצה שלו, ומיוסט ישמש כמנהל הכספים. לצורך מימון הקמת המפעל נדרשה השקעה של 400,000 דולר, שהוסכם שיושקעו בחברה על ידי מיוסט ומגנז'י, וזאת בשלבים ובסכומים זהים. ואמנם, במהלך 1999-1998 הזרימו השניים סך של 100,000 דולר כל אחד לצורכי פעילותו של המפעל. דא עקא, בקיץ 1999 פרש מגנז'י מהמפעל, כשהוא מקבל לידיו מאת מיוסט 50,000 דולר - מחצית הסכום שמגנז'י השקיע כאמור (סעיף 9 לתצהיר מגנז'י; עמ' 12, ש' 16-13); ומיוסט מצידו השקיע סכומים נוספים.

3          עוד יצוין בשלב זה, כי על רקע תעסוקתם של המבקשים במקום עבודתם הקודם, בונז'ור - נקטה האחרונה בשנת 1998 בהליך משפטי נגד המבקשים, וכן נגד מיוסט והחברה. המדובר בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, לקבלת צו מניעה קבוע (תיק עב' 302108/98) - ובה בעת גם עתרה לקבלת צו מניעה זמני (תיק        נח/14-887) - שבין השאר יאסור על המבקשים דכאן לעבוד במפעל או בעסק שמייצר או משווק מוצרי מאפה קפואים ולגלות את סודותיה המסחריים של בונז'ור (להלן: " הליך בונז'ור"). ביום 16/7/98 אמנם ניתנה החלטה בבקשה לצו המניעה הזמני שבה, עד למתן החלטה אחרת, נאסר על בדיחי ועל בן ישי לגלות סודות מסחריים של בונז'ור; ועל בן ישי נאסר גם לעבוד תוך תחרות עם בונז'ור (להלן: "צו המניעה בהליך בונז'ור", ההחלטה סומנה נ/5). בהמשך לכך הגיעו בונז'ור ובן ישי להסכמה, שלפיה יינתן נגד האחרון צו מניעה קבוע בתיק העיקרי שתוקפו עד ליום 1/10/99. ביום 12/11/98 ניתן תוקף של פסק דין חלקי להסכמה זו; והתביעה, ככל שהופנתה כלפי בן ישי, נמחקה (פסק הדין החלקי צורף כנספח ה לתובענה, להלן: " פסק הדין החלקי בעניין בן ישי"). משכך, הליך בונז'ור המשיך להתנהל ביחס לנתבעים האחרים במסגרתו - וביום 13/5/04 ניתן פסק דין שבגדרו נקבע כי לא הוכח שבדיחי החזיק בסודות מסחריים של בונז'ור; ומשכך נדחתה התביעה נגדו, וגם נגד מיוסט והחברה.

טענות הצדדים

4.         ביסוד התובענה ניצבת טענתם של המבקשים כי בינם לבין מיוסט שררו יחסי נאמנות, כאשר מיוסט שימש נאמן על מניותיהם בחברה; אלא שהלה מתכחש להיותו נאמן ולזכותם הנטענת של המבקשים במניות.

ויודגש: טענתם של המבקשים היא כי מלכתחילה, כבר בעת הקמת החברה, היו בעלים בחלקים שווים עם מיוסט במניות (תחילה כל אחד ברבע מן האחזקות, בעת שגם מגנז'י לטענתם היה שותף; ומשפרש מגנז'י נותר כל אחד בעלים בשליש מן המניות) - אלא שאלה כאמור הוחזקו עבורם בנאמנות.

5.         המבקשים גורסים שחרף העובדה כי מיום היווסדות החברה רק המשיבים היו רשומים כבעלי מניות בה - בפועל המבקשים הם שותפים שווי זכויות למיוסט בבעלות בחברה. בתוך כך נטען כי בעת הקמתו נוסד המפעל בידי ארבעה שותפים - מיוסט, מגנז'י, בדיחי ובן ישי - כשכל אחד מהם מחזיק בפועל ב-25% מהבעלות בחברה. לשיטת המבקשים, חלוקת הבעלות כאמור לא מצאה את ביטויה במסמכי ההתאגדות משום ההגבלות שחלו עליהם בעקבות עבודתם בבונז'ור ולנוכח היות הליך בונז'ור תלוי ועומד באותה עת (סעיף 10 לתצהיר בדיחי בתמיכה לתובענה). יוער בנקודה זו כי קיימת למעשה זהות בתצהירי בדיחי ובן ישי שניתנו בתמיכה לתובענה, ולמען הנוחות ההפניות ייעשו לתצהיר בדיחי (כאשר הדברים מתייחסים גם לבן ישי) אלא אם כן יצוין אחרת.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי משפרש מגנז'י מהשותפות, חל שינוי בשיעורי האחזקות בחברה, ומאותה עת נחלקה הבעלות בה לשלושה חלקים שווים (סעיף 24 לתצהיר בדיחי בתמיכה לתובענה). כפי שכבר צוין,  מגנז'י קיבל עם פרישתו מהמפעל סך של 50,000 דולר. לשיטת המשיבים סכום זה היווה את התמורה שבעדה מכר מגנז'י את זכויותיו העתידיות בחברה לידי מיוסט - זכויות שהיו מגיעות למגנז'י אילו עמד בהתחייבויותיו. ברם, המבקשים דוחים טענה זו ומציגים גרסה עובדתית שונה. לגישתם, מיוסט אמנם העביר לחברה שבבעלות מגנז'י - דרך הטעם תעשיות מזון בע"מ (להלן: " דרך הטעם"), סך של 200,000 ש"ח, שבעת הרלוונטית היה שווה ערך ל-50,000 דולר; אולם לא היה בהעברה זו כל קשר לזכויות מגנז'י בחברה. לגרסת המבקשים, באותה עת היה מיוסט חברו של מגנז'י, ובתור שכזה סייע בידו במתן בטחונות כספיים, בסך של 200,000 ש"ח, לטובת דרך הטעם; ובשלב מאוחר יותר מגנז'י השיב את הסכום למיוסט במזומן (סעיפים 15-9 לתצהיר מגנז'י; ועדותו בעמ' 4, לפרוטוקול ש' 9-3; וכן בעמ' 7 לפרוטוקול, ש' 25-11). ייאמר כבר עתה, כי לא מצאתי יסוד לגרסת המבקשים בנוגע לכספים ששולמו למגנז'י עם עזיבתו את המפעל; וגם לא לטענה שאלה הושבו על ידו למיוסט.

משנת 2005 ומשנסתיים הליך בונז'ור, החלו המבקשים, לטענתם, לפנות למיוסט בבקשה כי יפעל להסדרת רישום זכויותיהם בחברה - באופן שכל אחד משלושת השותפים הנותרים יהיה לבעלים רשום ב-1/3 מאחזקותיה. אלא שמיוסט התכחש לכך שקימת למבקשים בעלות בחברה וזכות מוקנית כנטען על ידם לרישום המניות על שמם. תחת זאת הביע מיוסט נכונות לתת זכויות בעלות במפעל לבדיחי בלבד, כשהוא מוכן להעניק לו 25% מזכויות הבעלות בהתקיים התנאים לכך, כפי שעוד יפורט; ולאחר מכן "התגמש" והיה נכון לוותר לטובת בן ישי על 10% מהון המניות שלו ושל בדיחי. לשון אחר, מיוסט הציע "לדלל" את אחזקותיהם שלו ושל בדיחי לטובת בן ישי: לתת לבן ישי 10% מתוך אחזקותיו בחברה (10% מתוך 75% מהון המניות המוקצה, קרי 7.5%), ו-10% מתוך אחזקותיו של בדיחי (10% מתוך 25% מהון המניות המוקצה, היינו 2.5%). סיכומו של דבר: לגרסת המבקשים, מיוסט הציע כי אחזקותיהם בהון מניות החברה יחולקו כדלקמן: 67.5% בידי מיוסט (וחנה), 22.5% בידי בדיחי ו-10% בידי בן ישי (סעיפים 43-41 לתצהיר בדיחי בתמיכה לתובענה).

6.         לטענת המבקשים, הצעת מיוסט נדחתה על-ידם; ובשנים 2006 ו-2007 הצדדים החליפו ביניהם, באמצעות באי-כוחם, טיוטות של הסכמים. אלה נועדו להסדיר את חלוקת האחזקות בחברה - כאשר כל צד דוחה את הצעת רעהו ומנסח טיוטא מטעמו (להלן: " טיוטת ההסכם מאת המבקשים" ו" טיוטת ההסכם מאת מיוסט", בהתאמה; העתקיהן צורפו כנספחים ד ו-ה לתצהיר מיוסט בתשובה לתובענה). יצוין כי האמור בסעיף 3.5 לטיוטת ההסכם מאת מיוסט משקף את חלוקת האחזקות באורח המפורט לעיל; כאשר נאמר שהצדדים יפעלו לשינוי חלוקת הון המניות המוקצה של החברה המצוי כולו בידי המשיבים באופן שיהיה: 67.5% (המשיבים), 22.5% (בדיחי) ו-10% (בן ישי). אלא שחלוקה זו הותנתה בתנאים כאמור בסעיף 4 לטיוטת ההסכם מאת מיוסט:

"4.1 הצדדים מצהירים ומתחייבים בזאת להעמיד את המימון שיידרש לביצוע מטרות החברה ופעילותה העסקית, בדרך של השקעות ו/או הלוואות ו/או ערבויות ו/או להעמיד בטחונות חיצוניים למוסדות בנקאיים לצורך קבלת מימון ואשראי לחברה, לפי חלקיהם היחסיים בהון המניות הרגילות המונפק של החברה.

הצדדים מתחייבים לפעול לשם מימוש הוראות סעיף משנה זה בתוך 45 ימים מיום חתימת הסכם זה.

לצורך ביצוע הוראות הסכם זה יכין רו"ח החברה דו"ח הלוואות בעלים, ערבויות ובטחונות שניתנו לטובת החברה על ידי רפי, חנה, יוסי ואבי (קרי: מיוסט, אשתו חנה, בדיחי ובן ישי - ע.ב.).

בהתאם לדו"ח זה יבוצע האיזון בין בעלי המניות בחברה כך שלאחר ביצוע האיזון ישא כל אחד מבעלי המניות כאמור בסעיף 3.5 לעיל בהתחייבויות וזכויות, המייצגות את חלקו היחסי בהחזקותיו בחברה, של מימון, הלוואות, ערבויות ובטחונות לחברה."

                  [...]